נועה



 את  נועה  פגשתי ערב מחוספס אחד, בתור לכספומט.  השמיים  היו 
 ורודים עד  שיגעון  והיתה  רוח מהסוג  שגורם  לכלבים וחתולים 
 להתעטש. אני הוצאתי  כסף מהכספומט ואז הוא  התחיל להבהב שהוא 
 מצטער אבל זמנית הוא  לא בשימוש. היא אמרה  שזה לא יפה מצידי 
 ואני הצעתי לפצות אותה. אכלנו  גלידה והיא  אמרה שקוראים  לה 
                                                      .נועה 
 
 .נועה נולדה באמצע הקיץ בבית חולים מבודד במזרח ארצות  הברית 
 כבר כשהיא  היתה ילדה קטנה לא גילו בה שום דבר לא  בסדר, ואף 
 אחד לא חשד  בשום דבר עד גיל עשר.  כשהייתה  בת שנתיים, נועה 
 עשתה 'עלייה' יחד עם  ההורים שלה,  והם התיישבו ביבנה, בדירה 
 .קטנה ונעימה. האבא של נועה היה אמריקאי והאמא שלה באה מצרפת 
 נועה  ידעה  לדבר שוטף עברית, אנגלית וצרפתית, ויכלה  להוציא 
                                 .אותך מדעתך בכל אחת מהשפות 
 
 פעם אמא של נועה שמה לב שבכל פעם שהיא פותחת את המקרר,  נועה 
 מתחילה להתגרד.  זה  הרגל  מאוד מרגיז ולא  יפה,  היא הסבירה 
 לנועה, ותפסיקי. נועה  אמרה "אבל מגרד לי" אבל  אמא שלה אמרה 
 .לה להפסיק שוב, והפעם  בעברית  -  וזה  נשמע הרבה יותר גרוע 
 אחרי כמה ימים, נועה שפכה קטשופ  על השולחן, והאשימה את האבא 
 ,שלה  שהפעיל  את הבלנדר בלי  להזהיר אותה. אבא  ביקש  סליחה 
                 .והפך מאז כל שימוש בבלנדר לטקס ארוך ומרשים 

 כשהיתה  בת  12,  עשו בבית  הספר  איזה  מבחנים  פסיכולוגיים 
 והבוחנת ביקשה לדבר עם ההורים של נועה. אחר-כך היתה סידרה של 
 בדיקות מתישות אצל כל מיני סוגים של רופאים ובסוף גילו שנועה 
 באמת שונה. נועה, הסתבר  לה, שומעת צבעים, רואה ריחות, טועמת 
 צלילים  ומריחה  טמפרטורה. הסבירו  לנועה שיש הבדל  בין  טעם 
 .לצליל,  ושלאנשים רגילים לא מגרד כשקר, ושאלו אותה מה  דעתה 
 נועה  שאלה איזה מין דיעה צריכה להיות לה, ואבא של נועה  שמח 
                                         .שהיא לא מרגישה רע 
 
 נועה ואני היינו "ביחד" כמעט שנה וחצי. הכי אהבנו לראות ביחד 
 זריחות ושקיעות. נועה היתה אומרת שרק אז היא יכולה להסתכל על 
 השמש בלי להיגעל  ושאלה אותי איך נראית  השמש בצהריים. אמרתי 
 לה שהיא נראית כמו סתם עיגול קטן וצהוב ושהיא באמת לא מפסידה 
                      .שום דבר אבל התשובה הזו לא ריצתה אותה 
 
 אמא  של נועה ניסתה תמיד ללמד אותה להתנהג בצורה  שלא  תסגיר 
 אותה. נועה אמרה שרק איתי היא יכלה להתבטא בחופשיות - אבל גם 
 זה לא הספיק  כי המילים שלנו היו צרות מידי  והיא  אף פעם לא 
 יכלה  להגיד מה שהיא  באמת   הרגישה.  נועה היתה משלבת מילים 
 באנגלית  ובצרפתית,  לפי  הצבע שלהם,  ולפעמים  היתה  מגמגמת 
                                .בכוונה כדי שהמשפט לא יסריח 
 
 פעם  נועה נתנה לי במתנה ציור של שיר של שלמה ארצי.  זה  היה 
 שיר נורא  מפורסם על אנשים שמתים במלחמה והוא היה כתום עם כל 
 מיני כתמים כחולים  ואדומים בצורות  שונות.  קודם היא השביעה 
 אותי לא לצחוק ואז  נתנה לי להסתכל על הציור, ובפנים רציניות 
 .לגמרי אמרה שאת הפזמון היא  לא ציירה  כי היא לא אוהבת אותו 
 זה היה הציור היחיד של נועה שראיתי. הוא היה צבוע בצבעי פנדה 
 ומים  והיו בו המון מריחות וגבעות קטנות של צבע.  נועה  אמרה 
 שרגילים  כמוני  צריכים אולי גם ללטף את התמונה ואולי  אפילו 
 לטעום אותה, אבל אני אמרתי שטעמתי פעם צבעי פנדה ויש להם  את 
                               .אותו הטעם בכל מקום ובכל צבע 
 
 כמעט שנה וחצי היינו ביחד, נועה ואני, ואז כבר לא. אני ונועה 
 נפרדנו איש איש לדרכו. נועה לקחה איתה תמונה שלי, ואני שמרתי 
 כל הזמן על הציור שלה, ממוסגר ותלוי מעל המיטה שלי. פעם בכמה 
 זמן, בימים גשומים כמו היום, או אם יש זריחה יפה במיוחד, אני 
 נזכר בנועה שלי, שלא יכלה   לבשל ולהקשיב למוסיקה קלאסית  בו 
 זמנית.  פעם  אחת אפילו הורדתי את הציור מהקיר וניסיתי  ללקק 
 - אותו קצת. היה לו טעם שומני ומגעיל - כמו טעם של צבעי פנדה 
 אבל  נדמה היה לי שאני שומע במרחק זריחה מתקרבת. רצתי  לחלון 
 וראיתי  שם משאית זבל שפרקה מכולת-אשפה בחריקה שהוחרשה  מחמת 
 הגשם.  היה  ארבע  לפנות בוקר והרגשתי מטופש על  כך  שציפיתי 
 לזריחה  כל  כך  מוקדם. הלכתי לישון וחלמתי  על  שמיים  כהים 
                                         .שממטירים גשם צהוב

(BACK) (STORIES) (HEBREW) (SCOTLAND) (SURF) (PEOPLE) (PRO-PROSE) This story was Written by Elad Eyal, on March 3rd '97. Comments are welcomed at elad@cs.bgu.ac.il.